החוק לקידום האנרכיה בישראל 

לא כל חייבי ההוצאה לפועל הם עניים מרודים ולא כל הנושים הם בורגנים עשירים. תזכיר חוק ההוצאה לפועל מתיימר לייעל את מערכת הגבייה, אך במקום להגביר את הלחץ על החייבים הוא מעניש את הנושים

תזכיר חוק פופוליסטי אך מסוכן החל עושה דרכו, כמעט בחשאי, למליאת הכנסת בתקופה האחרונה - הוא תזכיר הצעת חוק ההוצאה לפועל, התשס"ב 2002. לכאורה, מתיימר התזכיר לייעל את מערך הגבייה של הרשות השופטת הקורס בהתמדה תקופה ממושכת. בפועל, התזכיר מציע מחד שיפורים אשר לא די בהם לייעול הגבייה ומאידך מנחית גזרות של ממש על הנושים, אשר ממילא עומדים במקרים רבים חסרי אונים בפני שוקת שבורה.

לא כל החייבים חסרי-אונים

כדאי לנפץ מספר אקסיומות: לא כל חייבי ההוצאה לפועל הם עניים מרודים, חסרי-אונים ותמי לב ולא כל הנושים בורגנים אמידים ערלי-לב. במקרים רבים, העוסקים בתחום ההוצאה לפועל נתקלים בחייבים החיים בעושר ואושר על חשבונם של אחרים.

במקרים רבים החייב, המציג עצמו כחסר כל, חי בפאר ובהדר תוך שימוש באמצעים ובנכסים אשר דאג לרשמם על שם אחרים. לא מעט חייבים הפכו את אותה דרך חיים לשיטה של ממש: בבוקר היום "מגהצים" כרטיסי אשראי, מפזרים המחאות ונוטלים התחייבויות תמורת קבלת מוצרים ושירותים שונים, וחומקים מפרעון אותן התחייבויות בהיותם "חסרי כל". חייבים רבים הפכו למקצוענים של ממש בהסתרת מקום מגוריהם, עבודתם ומקורות הכנסתם ונכסיהם.

מאידך, דווקא נושים רבים (ביניהם בעלי עסקים קטנים וקשיי יום המטופלים במשפחות גדולות) נותרים בסופו של יום חסרי כל, בשל העדר פרעונן של התחייבויות רבות. יש לזכור כי בעלי עסקים רבים נוטלים על עצמם התחייבויות רבות כדי לרכוש מלאי או להמשיך לתפעל את העסק המתנדנד. לעיתים, כל שנדרש כדי להפכם לחסרי פרנסה ועתירי חובות הינו התחמקות מקיום חיובים בודדים. מדובר "בתגובת שרשרת" המסבה נזק אדיר למשק ולכלכלה.

נראה כי קיים קונצנזוס שיש לייעל את הליכי הגבייה בלשכות ההוצאה לפועל ולמנוע את התופעות. אחד הפתרונות הוא לאפשר לנושים לקבל מידע רב יותר אודות החייבים ונכסיהם (כמובן שלא תמיד יהא בכך די כדי לפתור את בעיית החייבים ה"מקצועיים" המתמחים בהסתרת רכושם).

תזכיר הצעת החוק מתמודד עם הסוגיה באופן חלקי ואנמי למדי בעיקר באמצעות הסמכת רשם ההוצאה לפועל לקבל מידע אודות כתובתו של החייב, מספר חשבון

הבנק שלו, מקורות הכנסתו ופרטים אודות כלי רכב שבבעלותו, מהמוסד לביטוח לאומי מרשות הרישוי ומגופים, אשר מספקים שירותים חיוניים לציבור. התזכיר נמנע מלקבוע, כי הנתונים האמורים יסופקו אוטומטית בסיטואציות נתונות אלא מותיר את העניין ופתוח להתדיינויות וטענות כאלה ואחרות. כמו-כן, נמנע התזכיר מלקבוע אמצעי אכיפה יעילים יותר לגביית חובות כגון עיכוב יציאה אוטומטי מהארץ, שלילת רישיון נהיגה אוטומטית ועוד.

גזירות על כל הציבור

כאמור, החוק כולל בחובו גזירות כבדות על הציבור כולו ועל ציבור הנושים בפרט אשר ספק אם יוכל הציבור לעמוד בהם ועל אחת כמה וכמה מערכת הגבייה. התזכיר מנחית מכה אנושה על הנושים תוך שהוא מציע לשלול ממנו כל זכות לדרוש או לגבות שכר טרחת עורך דין בשל הליך כלשהו שננקט בשל חוב של עד 5,000 שקל (רובם המכריע של החובות במדינת ישראל) אף אם הוא מיוצג על ידי עורך דין. תחת זאת מציע התזכיר לנושים להסתמך על סמכויות נוספות שיוענקו למנגנון ההוצאה לפועל. כדי שלא נחשוד חלילה כי טובת האזרח הקטן עמדה לנגד עיני המחוקק, הרי קובע התזכיר אגרות נוספות וחדשות שישלם ציבור הנושים לשם מימון סמכויותיה ופעולותיה החדשות של לשכת ההוצאה לפועל.

אם עד עתה נאלצו נושים לשלם למדינה אגרת הוצאה לפועל של כ-200 שקל לפחות (גם לחובות זעירים) הרי על פי התיקון שמציע התזכיר תתווספנה אגרות נוספות ל"רווחת" החייבים. אם אין די בכך, מוסיף וקובע התזכיר כי חובות שסכומם אינו עולה על 100 שקל לא יהיו ניתנים כלל לגבייה (כך שתחת אותו הסדר ברור למשל כי ייעלם השימוש בהמחאות בסכומים הנמוכים מ-100 שקל). ההיגיון העומד בבסיס האמצעים המוצעים בתזכיר: צמצום זכות הגבייה לשם הפחתת העומס זהה להיגיון שבהצעה להפחית את האכיפה המשטרתית לשם הפחתת הפשיעה. יצוין, כי למעלה ממחצית התיקים הפתוחים בהוצאה לפועל, נכון לשנת 2000 (כ-750 אלף תיקים), נפתחו על קרן חוב של פחות מ-100 שקל. מרבית התיקים הללו הנם תיקי שטרות (צ'קים בעיקר).

אגרה לרווחת הבנקים וחברות הביטוח

לאחרונה הטיל המחוקק לחיקם של הנושים "הטבה" נוספת: עיקולים המבוצעים לבקשתם בחשבונות המוחזקים בבנקים ובחברות הביטוח ייעשו מעתה רק לאחר שתשולם אגרה מתאימה. אם עד היום נהגו עורכי-הדין להטיל עיקולים, אוטומטית, על עשרות בנקים, קופות גמל וחברות ביטוח כדי לאתר ו"לתפוס" חשבונות של החייבים מעתה יידרשו הנושים להוציא מכיסם סכומים בני עשרות ומאות שקלים, כדי לבצע את אותם העיקולים. הכל כמובן לרווחת הבנקים וחברות הביטוח. במסגרת אותה חקיקה אומללה ביקש המחוקק לפצות את הבנקים וחברות הביטוח (בסכומים בני מאות מיליוני שקלים לשנה ככל הנראה) על ההוצאות ה"כבדות" הנגרמות להם בשל הצורך להשיב לצווי העיקול.

במסגרת התזכיר המוצע מבקש לעצמו המחוקק את השליטה המוחלטת על שכר טרחתם של עורכי-הדין הפועלים מטעם הנושים בלשכות ההוצאה לפועל. לכאורה תרומה מבורכת לציבור שהרי כל הנלחם בעורכי-הדין ומפחית משכרם עושה לו שירות. דא עקא, שאותו שכר אשר עד עתה היה בטחון לנושים שייפסק במסגרת ההליך - יופחת או ייחדל לחלוטין מלהפסק. בכך יביא הדבר, כפי שכבר צוין, להטלת אותו שכר הטרחה על הנושים כבר בראשית ההליך (ובטרם הגבייה).

נראה כי אם יהפוך התזכיר לחקיקה של ממש תהיינה תוצאותיה הרסניות ויביאו לקריסתה המוחלטת של מערכת הגבייה.

נראה כי הדרך לשיפור בעיות הגבייה של מערכת ההוצאה לפועל אינה בהענשת הנושים אלא דווקא בהגברת הלחץ על החייבים (המסוגלים לשלם) ושכלול המנגנון אשר נועד לאבחן בין החייבים החומקים מחיוביהם לאלה שאינם מסוגלים לעמוד בהם על-לא עוול בכפם. תחת לנסות ולהלאים את מערכת הגבייה, הבלתי יעילה כפי שהיא, תוך העמקת כיסם של המדינה והבנקים מוטב היה לו למחוקק לו היה מפריט את אותה מערכת ארכאית. נראה כי במתכונתו הנוכחית יביא החוק המוצע לא לייעול הגבייה אלא לקידום האנרכיה הזוקפת ראשה בישראל והתורמת תרומה ממשית לחוסר אמון הציבור ולהעדר היציבות הכלכלית. אמון הציבור ברשות השופטת ובטחונו באפשרותה להוציא החלטותיה לפועל חיוני לתפקודה ולקיומם של חיי כלכלה ומסחר תקינים.